פסק-דין בתיק ת"ק 38765-03-12

תביעה כספית ע"ס 3,000 ש"ח.

א. התביעה :

בכתב-התביעה נטען, כי בתאריך 12.1.12 שעה 24:00, נהג התובע ברכבו, מסוג הונדה סיוויק, בנתיב השמאלי של כביש דו-נתיבי  באזור יבנה.

אותה עת, נהגה נתבעת 1 ברכבה, עקפה את רכב התובע על השול השמאלי, חזרה אל הנתיב השמאלי, ואז פגעה ברכבו.

עקב התאונה, נגרמו לרכב התובע הנזקים הבאים: נזק ישיר לחזית מוקד שמאל- 2,911 ש"ח, שכ"ט השמאי - 450 ש"ח.

ב. ההגנה :

בכתב-ההגנה נטען, כי במועד הנ"ל, נהגה הנתבעת 1 בנתיב השמאלי של כביש 4. "לפתע, חשה הנתבעת 1 חבטה ברכבה, רכב התובע אשר הוסע בנתיב האמצעי סטה מנתיבו אל עבר רכב הנתבעות ופגע בחלקו הימני אחורי של רכב הנתבעת. כתוצאה מהפגיעה רכב הנתבעות הסתחרר והתדרדר לתעלה שבסמוך לכביש".

ג. דיון :

בבית-המשפט העידו התובע, הנתבעת 1 ושני עדים מטעמה.

אני מקבל את עדותו של התובע לנסיבות קרות התאונה, ומעדיף אותה על פני זו של נתבעת 1, ואלו נימוקיי:

ראשית, התובע, בעדותו, עשה על בית-המשפט רושם אמין ביותר, וזאת בניגוד לרושם שהותירו הנתבעת 1 ועדיה.

שנית, התובע תיאר את הכביש, ככביש דו-נתיבי, כאשר שני הנתיבים - הימני והשמאלי - היו עמוסים ברכבים. התובע העיד, שהוא עצמו, נסע בנתיב השמאלי. והנה, הנתבעת 1 ועדה מטעמה, תיארו את הכביש ככביש תלת-נתיבי: "היו שלושה נתיבים בכביש, לפי מה שאני זוכרת" (עמוד 2 שו' 26) וכן העדה מטעמה: "בין שלושה נתיבים בנתיב הכי שמאלי" (עמוד 4 שו' 6). עיון בתמונות הכביש בו ארעה התאונה מגלה, כי הדין עם התובע, ומדובר בכביש הנושא שני נתיבים בלבד. ניתן ללמוד מכך, כי הנתבעת 1, בנהיגתה, לא הייתה ערה, ערנות מלאה, לתנאי הדרך ולמצב התנועה, אלא תשומת ליבה היה נתון למחשבות אחרות.

שלישית, עדותו של התובע בבית-המשפט עולה בקנה אחד, עם הדברים שאותם מסר לחברת הביטוח שלו, ועם תרשים קרות התאונה פרי עטו.

רביעית, הנתבעת 1 מסרה דברים לחברת הביטוח שלה - נתבעת 2 - אולם דברים אלה נמסרו מפי אביה, ואין לדעת מתי נמסרו, שכן טופס ההודעה אינו נושא כל תאריך.

חמישית, הנתבעת 1 העידה, כי באותו המועד, הם שמו פעמיהם לראשון לציון, הם טעו בדרכם ואיחרו להגיע ליעדם: "פספסנו את העלייה לשם והמשכנו לכיוון יבנה, חיפשנו איפה לעשות פרסה ולא היה מקום...הייתי באיחור" (עמוד 2 שו' 27 - 29). דברים אלו, מתיישבים היטב עם גרסתו של התובע, שלפיה הנתבעת 1 נסעה מאחוריו, הבהבה לו עם אורות הדרך, כדי לעקוף אותו, ועקפה אותו על השול השמאלי. הדברים מתיישבים, עם ההיגיון והשכל הישר, נוכח העובדה, כי הנתבעת 1 טעתה בדרכה, מיהרה, ויתכן בהחלט, כי לא הייתה כה ערנית לתנאי הדרך, בעת שחיפשה את דרכה בחזרה.

שישית, עיון קפדני בתמונות המתעדות את הפגיעה ברכבו של התובע והשוואת הפגיעה המתועדת, לתמונות המתעדות את הפגיעה ברכבה של נתבעת 1, מוליך אל המסקנה, כי יש לקבל את גרסתו של התובע. בחזית השמאלית של רכב התובע, בפגוש, מתחת לפנס השמאלי, ניכרת פגיעת שפשוף ולא מעיכה. לעומת זאת, בחלק האחורי של רכב נתבעת 1 אין פגיעה תואמת, אלא נטען, כי הנזק אירע לדלת שמאלית קדמית. לפיכך, הנזקים אינם מתיישבים עם התיאור של הנתבעת 1 לקרות התאונה ומתיישבים דווקא, עם תיאור התובע, שלפיו הנתבעת 1 עקפה אותו על השול השמאלי, ו"חתכה" אותו ימינה, בתוך נתיב הנסיעה שלו, דבר שהוביל לסחרור רכבו.

שביעית, התובע הוא זה שניגש למשטרת ישראל והגיש תלונה בגין התאונה. הנתבעת 1 לא עשתה כן. למרבה הצער, סביר להניח, כי מי שחש את האשם הרובץ על כתפיו, לא ימהר ויגיש תלונה במשטרת ישראל.

שמינית, אביה של הנתבעת 1 מסר עדות מיתממת ביותר, שלפיה לא ידע על נסיבות נסיעתה של בתו: "לא יודע. לא עניין אותי במיוחד" (עמוד 5 שו' 10) וזאת מפיו של אב, המתשאל את בתו שעברה תאונה דרכים קשה.

תשיעית, העובדה שלאחר התאונה מצא רכב הנתבעת 1 את דרכו על התעלה שבימין הדרך, מתיישבת היטב עם נסיבות קרות התאונה, כפי שמתקבלות מפי התובע. קשה להעלות על הדעת, כי מכה קטנה בחלק האחורי של רכב הנתבעת 1 - כטענתה - תוביל אותה לאובדן שליטה אשר יוליד את התהפכותה אל התעלה, שבצדו הימני של הכביש.